הכרעת דין בתיק תת"ע 1556-01-11

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 17.7.10 בשעה 07:42 או בסמוך לכך נהג הנאשם בשכרות, כאשר בדגימת נשיפה שנערכה לנאשם נמצא 690 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף. הנאשם נימצא שיכור בניגוד לסע' 62 (3) ו- 64 ב (א) סעיף 39 א לפקודת התעבורה ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בכתב האישום ונשמעו ראיות בתיק.

 מטעם התביעה העידו העדים:

1.         רפי מולה - איש המעבדה, לפיו המכשיר היה תקין. העד הגיש תע"צ תקינות וכן מסמכים התומכים ראייתית בתקינות המכשיר.

2.         השוטר צחי אגייב  - שרשם לנאשם דו"ח הזמנה לדין. לפי דו"ח זה הנאשם נעצר באופן אקראי. השוטר הריח מהנאשם ריח אלכוהול חזק מפיו. השוטר ערך לנאשם בדיקת נשיפון ממנה עלה אינדיקציה לשכרות. השוטר ערך לנאשם בדיקת מאפיינים. הנאשם צלח את מבחני הביצוע וטען כי שתה 2 בקבוקי בירה. הנאשם טען כי הוא אינו שיכור בוודאות. בתגובתו לרישום הדו"ח טען הנאשם "שתיתי 2 בירות, מבקש סליחה ומצטער לא מרגיש שיכור. אם לא הייתי יכול לנהוג אחותי הייתה נוהגת". השוטר ערך לנאשם דגימת נשיפה שהצביעה על שכרות, כאשר התוצאה הייתה 690 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

הנאשם בחר שלא להעיד במסגרת פרשת ההגנה ולמעשה לא התקיימה פרשת הגנה מלבד הגשת מסמכים של החברה שצילמה את חומר הראיות לגבי המסמכים שצולמו בתביעה.

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי להרשיע את הנאשם. מעיון בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט מצאתי כי לא נפל פגם בביצוע הדגימה. כמו כן מצאתי כי המסמכים מעידים על תקינות מכשיר הינשוף. בנסיבות אלו לאור הראיות שהובאו מטעם המאשימה מצאתי כי היא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש.

טענות ההגנה שנטענו בפני וצרכים לעניין:

1.         בתיק העיד נותן התע"צ רפי מולא. עד שאינו ברשימת העדים. התביעה לא ביקשה לתקן את רשימת העדים ולכן העיד עד שלא היה קיים ברשימת עדי התביעה.

2.         העד נותן התע"צ טען שערך מסמכים שלא הוא ערך. הכוונה למסמכי תעודת הבלון. החברה שסיפקה את המסמך, נציג מטעמה לא העיד ולא ברור כלל מה מעמד התעודה שהוגשה לתיק בית המשפט. מעבר לכך, קיים כשל בעדות על תוכן התעודה, שכן השוטר לא יכול להעיד על תוכן הבלונים והגז המצוי בו.

3.         הנאשם כפר בתקינות המכשיר אביזריו ותוכנו. מוגש פלט שהעד אינו כשיר להעיד על תוכנו. התביעה טענה בכתב האישום שהנאשם מואשם בשכרות שבגופו נמדד ערך מסוים. כאשר השוטר אינו יכול להעיד על נכונות הערך המופיע בפלט.

4.         יש כשל בין בדיקת המאפיינים שאותה צלח הנאשם לבין תוצאת מכשיר הינשוף בהעדר תמיכה בין הבדיקות יש בכך להטיל ספק בתוצאה, ובנסיבות אלו יש מקום לזכות את הנאשם.

לאחר ששמעתי את טענות ההגנה מצאתי לדחותן:

לגבי הטענה כי רפי מולא נותן התע"צ אינו עד תביעה. אין לה על מה לסמוך בכתב האישום שהוגש לבית המשפט מופיע עד תביעה נותן התע"צ. בנוסף ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט מסמך המציין את החומר שצולם בתביעה נ/1. באותו מסמך נרשם כי צולמה הזמנה לדין. בהזמנה לדין שהוגשה לבית המשפט ת/7 מופיע עד תביעה מספר 2 הינו נותן תע"צ התקינות. בנסיבות אלו, הטענה כי התביעה הייתה צריכה לתקן את כתב האישום והטענה כי העד לא יכול היה להעיד - דינה להידחות לאור רישומו הכפול בשני המסמכים. שמהווים את כתב האישום.

לעניין הטענה כי איש המעבדה אינו יכול להגיש את תעודת הבלונים. ברור כי עורך התע"צ לא ערך את כל המסמכים, שכן חלק מהמסמכים הינם רשומה מוסדות. ב"כ הנאשם המופיע רבות בתיקים מעין אלו, יודע ידועה היטב את טיבם של המסמכים. במשך השנים הקשה בית המשפט על התביעה ודרש לראות מסמכים נוספים שצורפו לתע"צ, כדי לדקדק בתקינות המכשיר.  הוספת המסמכים נעשתה בעקבות ההחלטה בעניין עוזרי וזאת כדי לאפשר לבית המשפט לפקח על עבודות המשטרה והעבודה כי הליכי התקינות נעשים כהלכה. לגבי הטענה כי תעודות הבלון אינן רשומה מוסדית. בעניין זה ניתנה החלטה בעפ"ת 31798-12-10 רודיטי נ' מדינת ישראל של בית המשפט המחוזי בת"א, כב' הש' בן יוסף. מדובר בהחלטה קונקרטית לגבי בלוני הינשוף. סוגיה זו נבחנה והוכרעה ואין לי אלא לדחות טענה זו.

חזקה בחוק כי שיכור הוא מי שנמצא בדגימת אויר נשוף, כמות העולה על 240 מיקרוגרם. ראה סעיף 169א לתקנות התעבורה 1961 התשכ"א. בהמשך, הפסיקה בעפ"ת (י-ם) 25457-04-10‏ ‏ מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי העלתה את הכמות ל- 290 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף. זוהי חזקה הקבועה בחוק. חזקה הניתנת לסתירה. אציין כי בדיקת מאפיינים תקינה אינה מהווה ראיה לסתירת החזקה של דגימת הינשוף. ראיות אלו טובות לסתירת יסודות עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אולם אינן טובות לסתירת החזקה שנקבעה בחוק לנהיגה בשכרות. כדי לסתור את חזקת הדגימה צריך להוכיח כשל בחוליה מחוליות ביצוע הדגימה.

הנאשם בחר שלא להעיד, בחירה זו מסכלת את האפשרות להביא ראיות לכשל בהליך הבדיקה, שכן הנאשם לא הצביע בעדותו על כשל כזה ולא נותר לי, אלא, לדחות טענה זו. לאור האמור אני מוצא כי הנאשם לא עמד בנטל של סתירת החזקה הקבועה בחוק.

הנאשם טען כי השוטר אינו יכול להעיד על תוכן הפלט ונכונותו. איני סבור כדעת הנאשם. סעיף 36 לפק' הראיות קובע את קבילות הגשת רשומה מוסדית. מדובר במסמך המופק במהלך ניהלו הרגיל של פעילות המוסד, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו. דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה. העד העיד בבית המשפט כי הפלט הוא תוצאה של הדגימה שנלקחה מהנאשם. הנאשם חתם על הפלט, כי הוא הפלט השייך לדגימה שנלקחה ממנו. הנאשם בחר שלא להעיד ולא סתר טענה כי הפלט הוא שלו. לא מצאתי כי החוק מחייב כי עורך הפלט צריך להסביר בבית המשפט את את דרך פעולת המכשיר שהפיק את הפלט. כי אם את עצם הקשר המשפטי הישיר בין הפלט לבין נשוא הפלט. קרי במקרה הנוכחי הקשר בין הנשיפה של הנאשם לבין שיוך הפלט לדגימה של הנאשם. חתימת הנאשם על הדיגמה מעידה כי הפלט הנוכחי הוא הפלט שיצא מהמכשיר לאחר שהנאשם נשף.

סוף דבר - לאחר ששמעתי את עדי התביעה להם אני מאמין, מצאתי כי הנאשם לא עמד בנטל של סתירת החזקה הקבועה בחוק, כי לא היה שיכור על פי החוק. לאור כל האמור, אני מוצא להרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום.